"כשמגלים את גודל האסון והזוועה שחווים בעלי החיים בתעשיית המזון, הביגוד, המחקר, הבידור עוברים את כל שלבי האבל של מודל קובלר-רוס: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון. רק שלב אחד הוא בלתי אפשרי והוא ההשלמה."
בתעשיית הביצים הורגים מדיי יום עשרות אלפי אפרוחים זכרים בישראל.
ההפטרות מהזכרים הכרחית לתעשייה מכיוון שאין מה לעשות איתם
(הם לא מטילים ביצים , ולא חיוניים לתעשיית הבשר - שם משתמשים בזן אחר של תרנגולות עם חזה מוגדל).
האפרוחים הזכרים נזרקים לפחי-ענק להימעך ולהיחנק אחד מעל השני/ נגרסים/ מחושמלים למוות.
(15,000 ביום בישראל, 4 מליון בשנה בישראל)
בשנת 2015 פרצו פעילי "החזית הישראלית" למדגרה במטרה לעצור את שגרת היום ולעורר בתקשורת מודעות לגורלם של האפרוחים בתעשיית הביצים:
כיצד מייצרים ביצה ? / רועי שפרניק (סרטון)
בישראל 8 מיליון תרנגולות שמגודלות בצפיפות.
למשך כל חייהן הן נמצאות בכלובי סוללה צפופים שבהם אין להם יכולת תנועה
החיים בכלוב סוללה כוללים הרעבה שמכניסה את התרנגולות לסטרס כדי להגדיל את תפוקת הביצים
בכל שנתיים מכיוון שתפוקת הביצים של תרנגולות יורדת - הן לא רווחיות כלכלית,
לכן משמידים לולים שלמים של אלפי תרנגולות מטילות בנות שנתיים באופן שיטתי באמצעות מכונה שמחשמלת את כל התרנגולות בלול על גבי פס נע.
התרנגולות המתות מוחלפות ב"דור" חדש של תרנגולות מטילות וכן הלאה - 6,000 בכל יום
(כ-3 לולים בממוצע) רק בישראל. זו נחשבת ל"דרך ההומאנית" להפטר מהן.
גופן של התרנגולות המחושמלות למוות לא משמש להאכלת בני אדם, מכיוון שלצורך כך מגדלים זן אחר של תרנגולות עם חזה שגדל מהר בנפחים מוגזמים (הנקראים "פטמים").
על אף שנראה לאנשים ש'ביצי חופש' הן מוסריות יותר, מכיוון שהתרנגולות לא כלואות בכלובי סוללה,
התרנגולות שמגודלות בתנאים אלו כוללות את הפרקטיקות והבעיות הבאות:
לכן ביצי חופש אינן פתרון מוסרי לתעשיית הביצים ולהשגת ביצים.
למידע נוסף באתר אנימלס(אנונימוס) על ביצי חופש
מחקר הראה שלקיחת הביצים מתרנגולות מזן 'מטילות' (שעוותו גנטית כדי להטיל יותר מדי ביצים ממצב נורמלי ביחס לטבע) מעודדת אותן להטיל עוד ביצים - מה שגורם למעמסה על הגוף שלהן.
האידאל בגידול תרנגולות מטילות (מטעמי הצלה מהתעשיות, ולא מטעמי ניצול) הוא לתת להן לדגור על הביצים או לשבור אותן כדי שהן יאכלו את הביצה ויקבלו בחזרה את מה שהגוף שלהן איבד.
(תרנגולת שרואה אחרי כמה ימים שביצה לא מופרית לא בוקעת תאכל אותה בעצמה).
תשובה של מדריכת אתגר 22 כשנשאלה שאלה דומה: "זה נהדר שתרנגולות חצר גדלות בחצר ולא בכלובי סוללה. אין ספק.
עם זאת, עצם לקיחת הביצה שהיא תוצר של התרנגולת, עלולה להביא להתנהגות חרדתית אצל התרנגולת.
אפילו כאשר הרחקת הביצים נערכת באופן יומיומי, הדחף לדגור עשוי לשרוד וניתן לזהותו בהתנהגות התרנגולת. בהיעדר ביצים, הדחף מופנה כלפי עצמים בלתי מתאימים ולכן ודאי שאינו יכול לבוא על סיפוקו כראוי.
התוצאה הצפויה היא כאמור- תסכול.
המוטיבציה של תרנגולות מסוימות לדגור היא חזקה מאוד ומתמשכת לאחר לקיחת הביצה. בהיעדר יכולת לדגור, הן ודאי חוות תסכול משמעותי, וכנראה גם חרדה עקב חוסר היכולת להתגונן.
הפגיעות הללו שוליות בתעשיית הביצים האינטנסיבית, שם דוכאה הדוגרנות על-ידי פגיעות חמורות עוד יותר, אולם ככל שהמשק מסחרי פחות, כך מועדות התרנגולות לסבול יותר באופן ספציפי מלקיחת הביצים, ולכן לקיחת ביצי חצר הן גם פעולה שכדאי להמנע ממנה לטובת רווחתה של התרנגולת.
מידע נוסף באתר של אנונימוס - כמה כואב לאבד ביצה:
https://anonymous.org.il/art34.html